בשמי הנגב הצפוני
בשמי הנגב הצפוני עדיין צל  בשמי הנגב הצפוני לשמאלם של חצבים, בטרם יגיעו הפרפרים, עטפתי רגב  בבד לבן הנחתי פרוסת חלה תפילה בואדי ענבים, תאנים בשלים שרוכים על האדמהמחכים למגע שיחמוד , ימצוץ את לשדםדםעדין צל  בשמיהנגב הצפוני כיסיתי שדה  ברשתית לבנהפזרתי פירורי עמי - תמיהודיה
יער ישן יער ישן כיפות-אדומות בין שביליועקבות זאבים תועיםיללה, יללה 
בקצה מתנדנדת
נוצה לבנה צונחת לאיטה נפרסת על עלי אדמה תקווה עמומה.
יער ישן כיפות-אדומות לוחשות על שביליו עקבות זאבות גחלי מדורות.נמחקו משוליויללה, יללה .


עץ ארגמן
עץ ארגמןחשף את סודו.שמים הפכו סגלגליםאוקיינוס הקשיח מימיואויר התחפר תחת מי תהום כלואיםאש בערה בסולם סול היקום הסתרבל, הפך את עורו, פיתח שרירים חשופים  כלבבו.כוכבים זרחו ללא הפסקה, נהרות געשו קצפו עצמם לטביעה עצים גידלו ענפיהם לאדמה,תנים חרכו  טרפם. ואני מסמרת שיער, עורי ברו וזיאיני מבינה. האם  כך  קרה, בשל  חשיפת סוד של עץ ארגמני?

חשופית
חחחשופית מה אלי באת  להגיד? גולשת את בחושך על מפתן ביתי, נכנסת תחת הדלת זוחלת על גחון ערירי בשרך, לא מוגן משאיר שביל רירי
חחחשופית מה באת אלי להגיד?
אילמת מילים בהברות מצוננות אני שומעת גניחות נשיפה רפות
חשופית אנא כנסי לדבורה הנביאה הנמצאת על גבעה ישעיהו 24 הטי לה חסדך טבול חמלה.
חחחשופית מה אלי באת  להגיד?


אחרי שכולם הולכים - אורנה אוריין
אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים, נוֹתָרִים  פֵּרוּרִים בְּצֵקִיִּים דְּבוּקִים בַּכִּסֵּא שֶׁל אִמִּי הַזְּקֵנָה וּבְרִצְפָּה מְאַוְרֵר הַתִּקְרָה שֶׁנִּשְׁאַר מִסְתּוֹבֵב לוֹ עָקָר 
אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים  נִשְׁאָר כֶּתֶם ,שֶׁצִּיֵּר הָרֹטֶב הַכָּתֹם עַל הַמַּפָּהבְּדִיּוּק לְיַד הַכִּסֵּא שֶׁל אִמִּי הַזְּקֵנָהכֶּתֶם עַל הַמַּפָּה, שֶׁפַּעַם נָתְנָה לִי כְּמַתָּנָה, אָז בְּטֶרֶם הָרַעַד אָחַז בְּרֹאשָׁהּ.
אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים תּוֹהָה אֵיךְ הָיְתָה לָהֶם הָאֲרוּחָה? אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים, רוֹאָה תְּמוּנָהצִפּוֹר צְהֻבָּה, אֶפְרוֹחִי פְּלוּמָה תַּחְתֶּיהָ, יַיִן וְעוֹד יַיִן לָבָן הִיא שׁוֹתָהמַגְבִּיהָה עוֹף, בֶּטֶן שִׁכּוֹרָהמִיָּד בִּשְׁפַּכְטֵל לְגָרֵד פֵּרוּרֵי בָּצֵק. אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים, גּוּפִי כָּבֵד, רוֹצָה אֶל הַסְּטוּדְיוֹ מֵעָלַי עוֹלׇה בַּמַּדְרֵגוֹת, שׁוֹפֶכֶת חָבִית צֶבַע צָהֹב עַל קַנְבָס עֲנָק, דּוֹרֶכֶת עָלָיו, עֲקֵבוֹתנִשְׁאָרוֹת אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים. צִפּוֹר צְהֻבָּה נוֹחֶתֶת,שֵׁשׁ אֶצְבְּעוֹת עִקְבוֹתֶיהָ נוֹשְׁקוֹת אֶת הֶעָקֵבשֶׁל עִקְבוֹתַ יאַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים הַגּוּף רָפוּי, וּפִרְיוֹאַיִן אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים.


עץ ארגמן
עץ ארגמן חשף את סודו.שמים הפכו סגלגליםאוקיינוס הקשיח מימיואויר התחפר תחת מי תהום כלואיםאש בערה בסולם סול היקום הסתרבל, הפך את עורו, פיתח שרירים חשופים  כלבבו.כוכבים זרחו ללא הפסקה, נהרות געשו קצפו עצמם לטביעהעצים גידלו ענפיהם לאדמה,תנים חרכו  טרפם. ואני מסמרת שיער, עורי ברווזיאיני מבינה. האם  כך  קרה, בשל  חשיפת סוד של עץ ארגמני?
קופאיתקופאית מתקתקתציפורניה אדום עיניה בכחלכבויות משלשוםקופאית מחייכת אישון נפערהשני גוהר לעבר מסךמסיימת עבודה, עורפה תשוש מהלקראת המשמרת בביתהמתיישבת על הספה שולפת  ציפורניה מורידה ריסי פלסטיקאדום מוחקת משפתייםאת המייקאפ מהלחייםפותחת חזייה לרווחתהחולצת שד לתינוקת, צ'יפס לגדולמכוונת שעוןפותחת תריס אור טרי שוטף אותה מחברת ציפורניים מבריקות מדביקה ריסי פלסטיק ארוכיםאדום מורחת על שפתייםאת המייק-אפ מברישה על הלחייםחולצת שד לתינוקתכריך לגדולצילה לפניה הולך לעבודה.


עלי הפוטוס 
בצמר גפן רווי מים, אגודל, אצבע ואמה אוחזות.אל העציץ רוכנת, טיפות שקופות מהפיסה הלבנה  נוזלות. הן מרטיבות  פרורי אבק המכסים כמרבד את עלי הפוטוס המסתרגים אל-על. עלה אחד ועוד אחדמזדקף קמעה  ומחייך בענווה. אגודל, אצבע ואמה מחזיקות פיסת צמר גפן יבשה,בזהירות אני פורסת עלה  על כף ידי, שלא יקרע, מנגבת אותו- כולו, מתבוננת עליו מקרוב הוא מתרווח על גבעולו, ומבטא את תודתו.
אחד מטר דשא מלאכותישמש בחוץ, אמי  הזקנה יושבת בפינתה שבגינהאחד מטר של דשא מלאכותי , עליו שולחן  וכסאות קטניםכמו של זהבה והדובים. גופה הצמוק מתחרדן פרקדן, מבקש מהשמש כל קרן  של חשמל.  עיניה הופכות חריצים, קמטי פניה מתכנסים לפה שמופתע ומחייך, כשהיא מזהה שאני מתקרבת אליה, בידי כוס קפה הפוך, עם קצף  לבן וביתי." קר לי" , היא אומרת ועוטפת את כוס הזכוכית, בכפות ידיה הצנומות.  "מה שלום הבנות,  מה חדש אצלך" ?היא שואלת שוב ושוב. אני מרימה את כתפי ,מסמנת שאין בי רצון לדבר. טוב לי להיות אליה קרובה תחת חסותה של השמש החמימה.

בשדה בור
בשדה בורעל אדמת העוטף שחוללהדמה קרש,התעטפתי בד לבן קראתי קדיש בשם אישה אלמנה.
בשדה בור,על אדמת העוטף שחוללהדמעות עכורותהתכסיתי בד לבן, זעקתי תפילה בשם הורי חטופה.
בשדה בורעל אדמת העוטף שחוללהזיעה קרה,התעטפתי בד לבן קוננתי בשם של  נרצח.
בשדה בורעל אדמת העוטף שחוללהריח חרוך של דם, דמעות וזיעה .שרתי עצבות עמוקה. 


ההד 
אני עולה להר הגבוה מול השמש השוקעת .אבא מטפס מאחורי ואני צועק לו בוא ותראה איפה אני ניהי מי אתה שמשמיע קול? אתה גדול דולדול? מה אתה מדבר איתי תי אני מחכה שאבא יתקרב אלי ואני לוחש לו תהיה  חרישי ,כי יש איש למעלה שרוצה להגיד לי משהו חגיגי. האיש הזה בטוח שומע אותי ועונה לי במילים שדומות לשלי. אבל אני לא רואה אותו ולא יודע איך הוא נראה.אבא לוחש לי תשאל אותו כדי שתדע.הי אתה צעיר או זקן קן?אבא תשמע הוא כנראה זקן. אבא אומר לי תשאל אותו מה הוא לובש מה אתה לובש בשאה אתה אוהב לשחק ששבש? ורגע מה אתה שותה תה תה תה. ?תה עם לימון. מון מוןאבא תשמע הוא שותה המוןאבא אני חושב שהאיש גר על ההר ושם גבוה ונורא קרהי איש מה אתה אוהב לעשות שותלשחות? מה יש על ההר בריכה או ים תיכון כון כוןאבא הוא אומר שהכל נכון. אולי נטפס אני ואתה עד אליו ונשחה שם יחדיו למה אתה מסתתר תר? אתה משחק איתי מחבואים אים.רק אם אבא ירד מההרים?לא. אני מפחד להישאר אתך לבד אתה כזה גבוה ,גדול וחזק.לי קוראים שי. שי זו מתנה נהלא, אין לי בננה בשבילך. ועכשיו תורך לשאול אותי שאלות לותאיך קוראים לאבא שלך ואיפה אימא שלך ?לאמא שלי קוראים סיגל והיא שרה לי שירים לפני שאני נרדם. לאבא שלי קוראים אבנר והוא בונה איתי בחצר. סליחה איש גבוה ,אבל אבא אומר שצריך לרדת, עכשיו כבר חושך. אז כשתרצה תקרא לי מחר ואני אעלה אליך להר להתראות אות אות בקרוב מאוד מאוד אוד.